למה המוכר המעצבן של הפאסטה צודק? (גם אם זה מעצבן אתכם)

זה שיעור בעסקים!

השבוע עלה לרשת סרטון של בחור שזכה לכינוי "הנא צי של הפסטה" (או משהו בסגנון), כחלק מקידום מסעדת השניצלים החדשה שלו - שבה נמכרת מנת שניצל ב-88 ש"ח.

הטענה המרכזית שלו נשמעת בפרובוקטיבית, אבל היא מבוססת על היגיון עסקי צרוף: 

הוא טען שאם כל אחד מהשותפים בעסק לא יכול למשוך 150,000 ש"ח בחודש (גם אם בהמשך השיחה הוא קצת גמיש בסכומים),

 מבחינתו העסק פשוט לא שווה את המאמץ.

בשורה התחתונה הוא אומר דבר פשוט מאוד: אם אני לא מזהה מראש עסק בתחום המזון שיכול לנבא הכנסות ורווחים גבוהים, אין לי מה לחפש שם.

מתוך הדוגמה הזו יש שתי מסקנות מרכזיות שכל יזם ובעל עסק חייב להבין:

תמחור נכון וערך שיווקי מול שוק בעייתי: תחום המסעדנות ידוע כענף אכזרי שבו רוב העסקים נכשלים, פושטים רגל ומתרסקים.

 והנה מגיע אדם שמגיע מזווית של שיווק ויחסי ציבור, ואומר בגלוי:

 "אני לא מתכוון להתפשר על התמחור, כי אחרת לא ארוויח, ואני לא מתכוון להתפשר על רמת ההכנסות האישית שלי, כי אחרת לא משתלם לי לנהל את העסק". 

בעוד שאחרים נכשלים, גישה כזו - שמציבה את הרווחיות ואת התכנון הפיננסי במרכז - מאפשרת לעסק לשגשג.

1. תכנון "גלגל הכנסות" והתמקדות במודל פשוט: אם נכנסים לעסק עם תכנון נכון ועם "גלגל צמיחה" מוגדר, סיכויי ההצלחה גדלים משמעותית.

 לפני כל כניסה לפרויקט, אתם חייבים להבין שני דברים:

• • מהו הגלגל העסקי בתחום שלאיו אתם נכנסים? איך מייצרים אותו ואיך גורמים לו לנוע?
  • מה אורך הרוח (האוויר לנשימה) שדרוש לכם כדי להניע את הגלגל הזה עד שהוא יפעל מעצמו? או מהם המשאבים שעומדים לרשותכם על מנת להניע את ה"גלגל".

בסופו של דבר, בואו נודה על האמת: העסק הזה מוכר שניצל ופירה - מוצר בסיסי שכל בית בישראל מכין יותר או פחות טוב. אין פה חומרי גלם מורכבים או תפריט עילית. אבל דווקא בגלל זה, בניגוד לשפים מפונפנים שמקימים מסעדות פאר עם תקורות עצומות וסיכון אדיר בכל תנודה בשוק, הסיכון פה מזערי (במקרה הגרוע של הפסקתצ עבודה נתקעים עם כמה עשרות קילוגרמים של חזה עוף ולא מוצר כמו טונה שמוביל להפסד של מאות אלפי שקלים ).

לסיכום: כשאתם פותחים עסק גם אם הוא עסק דיגיטלי .

תחשבו איך לבנות את גלגל הצמיחה והרווחיות שלכם מראש, ומשם השמיים הם הגבול.

אבל מעבר לכל הנאמר בסרטון יש כאן משהו אפילו עמוק יותר - כי גם אם הוא מחרטט בביטחון שאחוז הרווחיות שלו כל כך גדול בעסק שהמתחרים שלו בקושי שורדים, הוא גורם לחשיפה פרובוקטיבית חוזרת לעסק וגם גורם לצופה לחשוב: רגע, אם כל כך הרבה אנשים אוכלים אצלו והוא כל כך רווחי, אולי כדאי לי גם ללכת לאכול שם. הטענה היא שהמסעדה שלו מפוצצת באנשים -והאימרות שלו משמשות כהוכחה חברתית חזקה ביותר. הוא לא עוצר עם קידום העסק!

שישי שמח, 

ניפגש בדרך.

רן