מדוע פוליטקאים מעדיפים להתמודד בימין?

המאמר נכתב - דצמבר 19, 2015 - והעובר מהאתר הישן

הפוסט הזה הוא תולדה של מספר דיונים סוערים בזמן האחרון. דונלד טראמפ שמתמודד בבחירות בארה"ב וכרגע מנסה לתפוס את ראשות המפלגה הרפובליקנית באמירות פרובוקטיביות; ניסיון שכשל של מארין לה פן להיבחר בצרפת תוך שהיא מקדמת את עצמה על חשבון מוסלמים ואוכלוסיית הזרים; קריאת "הערבים נוהרים לקלפיות" של ביבי שהטתה את תוצאות הבחירות האחרונות; יאיר לפיד שמעיתונאי תל אביבי וליברל הפך להיות סוג של מיליטריסט ימני; ועלייה בהתנגדות בשיח הציבורי הישראלי כנגד כל מי שמביע דעה פלורליסטית. ה"צל" שמגבש סביבו וסביב אידיאולוגיית השנאה שלו מאות אלפי מעריצים, ועוד ועוד.

אין כאן כוונה לעסוק בפוליטיקה, באמת שאני לא אצליח לשנות דעות של שום קורא. הרי רובו של הציבור נוטה להצביע כמו ההורים שלו, כלומר מראש הבחירה בעמדה פוליטית היא לא בחירה עצמאית ואישית, זו בחירה שהונחלה בחינוך מילדות ולכן אין טעם להתווכח על דעות פוליטיות. אבל המטרה היא כן להראות שיש כלים פשוטים המאפשרים שליטה על ההמונים המשנים את מסגרת הדיון, כלים הרלוונטיים למי שמעוניין גם להתמחות בניהול משא ומתן. הכלים שלפנינו, אם תבינו אותם, תוכלו לנהל באמצעותם את השיווק או לשלוט בצורה טובה יותר בניהול מו"מ (או לצערי להקים מפלגת שנאה).

כשרוצים לשלוט בדעת קהל של אוכלוסייה, החוק הראשוני והבסיסי הוא להסיט את הדיון אל האשמות כלפי הקבוצות החלשות ולהאשים אותן בכל הרעות החולות. ניתן לראות שימוש בטכניקות אלו פעמים רבות, כמו בבחירות האחרונות!!! "הערבים הולכים לקלפיות" של ביבי. ובכלל, ניתן לראות שהמוני מתמודדים בארץ ובעולם נוקטים בשיטה של בידול והקצנה. הסיבה שהם עושים זאת נעוצה בעובדה אחת בלבד – הקצנה עד שנאה גבולית וגישה פטריוטית מעלות את ההסתברות לקבל קולות רבים יותר בקלפי.

לדעתי השימוש הציני והמבריק מעולם (לפחות בישראל) בכלי של הפחדה מאוכלוסייה זרה נעשה ע"י הצוות של ביבי בבחירות האחרונות. הקריאה הזו שינתה את תוצאות הבחירות ברגע האחרון והאיצה עשרות אלפי מתפקדים של הליכוד לקלפיות:

"שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. לנו אין V-15, יש לנו 'צו 8', יש לנו רק אתכם. צאו אל הקלפי, תביאו את החברים ובני המשפחה, הצביעו מחל כדי לסגור את הפער בינינו לבין מפלגת העבודה".

הפנייה המוזרה הזו לציבור העירה את המצביעים באופן חריג, מוזרה כיוון שאזרחים ערבים הם אזרחים ישראלים ויש להם זכות מלאה להצביע. אבל הקריאה הזו גרמה לציבור המצביעים לצאת לרחוב ולהצביע לביבי שוב, למרות שימים לפני הבחירות הסקרים הראו שאחוזי התמיכה בו ירדו פלאים גם בקרב מי שהצביעו לו ברגע האחרון. זאת בגלל המצב הכלכלי-חברתי ובוז'י שכבר חגג את ה"ניצחון" שלו רגע לפני ההכרעה.

הדוגמה הזו מראה באופן ברור את הכוח והעוצמה של "להיות נגד קבוצה אתנית" לעומת "שיקולים של טובה אישית", כלומר אדם יצביע כנגד האינטרסים של עצמו ובלבד שיוכל לפגוע במי שנתפס כיריב שלו.

זה מזכיר לי את הבדיחה על הפולני שתופס דג זהב. הדג אומר לפולני אם תשחרר אותי אני אתן לך משאלה, כל מה שתבקש תקבל, אבל השכן שלך יקבל כפול. הפולני חושב לבקש מיליון דולר – אבל מבין שהשכן יקבל שני מיליון, הוא חושב על ארמון – אבל מבין שהשכן יקבל שני ארמונות. לבסוף, לאחר ששקל את הנושא לעומק, הפולני מבקש מהדג שיוציא לו עין אחת.

הסיבות לאופן הבחירה הזה הן מגוונות – אבל כנראה שהעיקרית שבהן שמהווה כלי נוסף לניהול בחירה היא הנטייה של בני אדם להגדיר את השייכות שלהם לקבוצה. הדרך להשגת סולידריות והשתייכות היא בדרך של הגדרה עצמית עם קווים "ברורים" שהם קווי המחשבה המוכתבים ע"י הקבוצה והעומד בראשה. הרצון להשתייך מונע סוגים של ביקורת עצמית כמו שהראיתי במאמרים אחרים על קונפורמיות.

הכלי השלישי שמשפיע על אופן הבחירה הוא היכולת המוגבלת שלנו לעבד מידע, בטח כשיש מעט מידע, ולכן פעולה הנוקטת בגישה של סולידריות והדרת זרים היא קלה להבנה ולא דורשת שום מידע על מנת להבין אותה. ממש התניה בסיסית, בטח למי שגדלו על ברכי הטראומה של עם נרדף ומושמד.

הנטייה שלנו לקבל החלטות באמצעות ניתוח מידע מועט מכונה "היוריסטיקת* הזמינות", תופעה שאופיינה ע"י הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן (אני כותב אופיינה ולא התגלתה כיוון שלדעתי עושים בטכניקה מניפולטיבית זו שימוש רב שנים, עוד הרבה לפני זמנם של שני המכובדים). "תוצאות שניתן לתארן ולדמיינן בקלות, המוצגות באופן טעון מבחינה רגשית, תחשבנה קלות יותר להצגה מתוצאות שקשה להבינן. התוצאה כאן היא, בדרך כלל" (ויקיפדיה).

כלומר אנחנו חוששים יותר מפיגוע טרוריסטי, למרות שמדי שנה מתים ונפגעים יותר אנשים מתאונות דרכים או הרבה הרבה יותר מזיהום אוויר. היכולת שלנו לתפוס את החשש באופן מובהק היא שגורמת לנו לקבל החלטות על פי המידע הזה. כלומר, על פי ההיגיון, החשש ממוות באופן רציונלי היה גורם לנו להעדיף לבחור מנהיג שיקדם תחבורה שמונעת פגיעות בנפש וכזה שנשבע להילחם בזיהום האוויר, ממנו מתים בישראל כ-3000 איש בשנה.

אדפטציה של שימוש במידע מוטה על מנת לחזק קונפורמיות ללא בקרה הופיעה לאחרונה כשביבי עשה שימוש בסיפור על המופתי מירושלים שהסית את היטלר כנגד יהודים. טענות שהועלו בקונגרס הציוני על ידו, טענות שהוכחשו מכל וכל. שינוי מסגרת הסיפור כך שיתאים להנחות היסוד של המאזינים גם הוא מהווה כלי מניפולטיבי.

לסיכום: המטרה היא לסקור בקצרה רבה מספר תופעות התנהגותיות/חברתיות המשפיעות על האופן בו אנחנו מקבלים החלטות. אין כאן שום עניין לדון בבעיה פוליטית זו או אחרת אלא לגרום לקורא לבחון את הבסיס התיאורטי כשהוא נמצא בשלב של קבלת החלטות.

אנחנו נוטים להניח שיש לנו ידע מוקדם בהמון מקרים למרות שבפועל ההנחות שלנו שגויות, וחלקן נובעות מההבחנות שהעליתי כאן (יש עוד המון הטיות לוגיות אחרות).

חמש הנקודות החשובות בהקשר של מאמר זה:

1. רוב בני האדם מצביעים למפלגות בדיוק כמו שההורים שלהם הצביעו – מה שהופך את הניסיון להשפיע על דעה פוליטית למיותר כיוון שהבחירה מושרשת מילדות.
2. קל להשיג מצביעים למפלגות אם מסיטים את הדיון כנגד אוכלוסיות חלשות וזרות, ומשלבים אספקט רגשי. למעשה זו דרך השיווק הקלה ביותר של מפלגה.
3. אנחנו נוהגים לקבל החלטות על בסיס מידע מועט, מה שמוביל לרוב לכשלים לוגיים וליכולת להטות את ההחלטה שלנו. את קבלת ההחלטות השגויות שלנו אנחנו מנסים לתקן באמצעות מתן רציונל לבחירה השגויה בתופעה שנקראת "הפחתת דיסוננס קוגניטיבי".
4. אנחנו מקבלים החלטות על פי מה שקל לנו לדמיין, ושוב קל להטות אותנו בגלל נטייה זו.
5. קל לנו להאמין בסיפור עם עלילה מוטית בהנחה שהוא משתלב בהנחות היסוד שלנו.

התובנה העיקרית היא שככל שתלמדו את הנושא ותשקעו בבחינת הרבדים השונים שלו, כך תוכלו לקבל החלטה מושכלת. בטח כשמדובר בניהול משא ומתן, הצד שיודע ומבין פחות הוא הצד שיפסיד.

למרות שהמאמר הוא לא פוליטי, יש בו ביקורת כלפי השיטות בהן נוקטות מפלגות להשיג מצביעים וכן כנגד שיטות השיווק של מפלגות המשתמשות במניפולציות פשוטות אלו. באמת שזה ממש קל לשנוא את האחר בין אם הוא אריתריאי, הומו, דתי, שמאלני, חייל טראומטי שמחפש לדבר על הטראומות ועוד. זה כל כך קל עד שאפילו אם אתה זמר כושל, לכאורה, שקורא לעצמו ציוני ושונא את כל מי שמביע ביקורת, גם הוא ישיג קרוב ל-180 אלף עוקבים בפייסבוק, כלומר את הפוטנציאל להיות חבר כנסת.

והנה סיכום הומוריסטי של העימות הטלוויזיוני של המתמודדים הרפובליקנים:

• היוריסטיקה – היא כלל חשיבה פשוט המציע דרך קלה לקבלת החלטות. כללי אצבע אלו עלולים לגרום להטיות וכשלים בקבלת ההחלטות.