קפיטליזם, חשישיון ושנגרילה: הניסיון לחזור לגן עדן – חלק ב'
רן ברכה
כותב/ת
הכמיהה לחיפוש אחר גן העדן לא נגמרה. למרות שלכאורה אנחנו חיים בעולם בטוח יותר, בריא יותר ומאורגן יותר – אנו רואים שאין כל הבדל. אם תחשבו על עצמכם, בני אדם שחיים במדינה מתקדמת ומוגנת יחסית, ותבחנו את רמת החרדה האישית, תגלו שאין רגע דל; אין ולו רגע אחד של מנוחה לנפש. הרי מי מבין הקוראים יכול להיות בטוח שגם מחר הוא יועסק במקום עבודתו? מי יכול להיות בטוח שמחר הוא או מי מבני משפחתו לא יפגעו בתאונה, או חלילה באסון אחר? רק לפני פחות מחודש, 74 ישראלים איבדו את חייהם במלחמה בעזה שצצה באופן פתאומי. ואם לא איום המוות המרחף מעל הראש, הרי שיש איום משמעותי יותר שכולם בעולם המערבי פוחדים ממנו מכול – פגיעה כלכלית (הרחבה במאמר: "צרכנות מוגזמת והנטייה שלכם להתאבד").
המשמעות המיידית של התרסקות פיננסית היא אחת: "חיי גיהינום". כלומר, יש לנו קורלציה מלאה בין כלכלה לבין איבוד היכולת לחוות את החיים. אדם שאיבד את רכושו וממונו נידון לחיים קשים, חולניים יותר, כואבים יותר, מתוחים יותר וללא תקווה. הקורלציה היא גם הפוכה – אם תהיו חולים, או שיכאב לכם ולא תתפקדו, תגיע מהר הקריסה הפיננסית.
בכל המחקרים של השנים האחרונות רואים בבירור התרחקות בין מעמד העושר לשאר המעמדות. עשירים נהיים עשירים יותר, ומעמד הביניים (אפילו הגבוה שבו) נהיה עני יותר, וברוב המקרים הוא נהיה עני יותר בגלל נטל התשלומים לעשירים. אופי ההבנה הזה – שלהעבוד כל החיים לא בהכרח מביא בני אדם למקום מאושר או מעושר (אגב, רוב העניים בעולם המערבי הם עניים שעובדים), או שבכלל עבודה קבועה היא לא סממן ליציבות פיננסית – מחלחל לאט. בישראל יש עדיין מוסדות סוציאליסטיים רבים שהדור המבוגר נהנה מהם, ואילו הדור הצעיר שמאמין בקפיטליזם לרוב מחפש את ה"אקזיט" – כלומר, את היציאה מחיי העבודה.
המשמעות של אקזיט, שפירושו המילולי הוא "יציאה", מכילה למעשה שתי משמעויות: האחת היא מכירה של החברה לגוף ויציאה של הבעלים מפעילות החברה (כלומר, הקונים לוקחים את פעילות הניהול אליהם). אבל המושג מכיל גם את המשמעות של יציאה מחיי עבודה/עבדות רגילים, כי המכירה כוללת לרוב קבלה של הון כספי משמעותי בבת אחת שמאפשר מוביליות חברתית כלפי מעלה במעמד הכלכלי – כלומר, סוג של הגעה לשנגרילה. בעלות על הון יוצרת את האפשרות ליהנות מבתי המלון הטובים ביותר, יאכטות, מסיבות, אנשים יפים, בריאות רבה יותר, מכוניות מפוארות ועוד כהנה וכהנה מותרות שהאדם הממוצע רק יכול לחלום עליהן. בעיקר, האקזיט כולל חופש מעבודה סיזיפית ועיסוק בקשיים כלכליים שטומנים בחובם קשיים נפשיים רבים.
החיפוש אחר האקזיט מקביל לחיפוש אחר גן עדן. היזם מוכן לעבור כברת דרך קשה ומשמעותית כדי לצאת ממעגל העבודה שבו הוא נמצא. גם אם יעבוד ויקיים רמת חיים סבירה, הרי שלגן העדן שהעולם שלנו מציע דרוש הון משמעותי יותר. סטטיסטית, רוב היזמים יתרסקו, ואחוז או שניים מתוכם יזכו להגיע אל גן העדן; כל השאר יקריבו את ממונם וחייהם בחיפוש אחר השנגרילה, עד כדי התאבדות – לפעמים גם ממשית, כתוצאה מהיווצרות חובות כספיים.
הפער התפיסתי בין הרצוי לבין המציאות שאליה אנחנו נחשפים באמצעי המדיה השונים – הכוללים לרוב תיאורים פנטסטיים אודות חייהם של העשירים – משפיע עלינו עמוקות. אנחנו נחשפים לתמונות ממסיבות נחשקות, אתרי נופש מדהימים, ארוחות גורמה במסעדות שעליהן עמלים עשרות טבחים, נשים/גברים יפים/ות ושזופים/ות ועוד. ההטבות האלו הן גן העדן עלי אדמות, והן מוחשיות וזמינות לכל – הדבר היחיד שצריך עבורן הוא כסף. יש מי שלעולם לא יחוו אף אחת מהחוויות שעושר מציע; יש מי שיתנסו ברסיסים מחוויות העושר בשלב זה או אחר בחייהם ולעד ינסו לחזור אליו; יש כאלו שיזכו להגיע לגן עדן ולהיזרק ממנו (טייקוני ישראל שהפכו פושטי רגל); ויש מעטי מעט שרק שותים ממי מעיין העושר כל חייהם.
המונח "אקזיט" מחבר אותנו לנושא הכלכלי, כלומר לקשר בין כלכלה לנפש שכבר דנתי בו באופנים שונים. כפי שראינו במקרה הגרמני, הרעיון הקפיטליסטי מתבסס על המסורת הפרוטסטנטית וטומן בחובו את המשמעות העמוקה של ההגעה לגן העדן, שכן ה"נבחר" הפרוטסטנטי הוא זה שמקבל את ההצלחה הכלכלית בעודו בחיים. מקס ובר דיבר על הקשר הזה בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם": הניתוק של האדם מהכנסייה כגורם מקשר (הרפורמציה של לותר) גרם לאדם לחפש קו מנחה לאישור דרכיו.
הקו שנמצא הוא, כמובן, ההצלחה הכלכלית. ככל שאדם אוגר וצובר יותר רכוש ופיננסים, הוא יכול לראות בזה אישור מצד האל לנכונות דרכו. רעיון זה נקרא "פרדסטינציה" (גורל מראש), והוא בלט בזרם הקלוויניסטים. הוא מכיל את האמונה כי גורל האדם בעולם הבא נקבע כאשר הוא נולד ולא ניתן לשינוי. גורל זה אינו ידוע לאדם, אך הוא יכול להבין אותו על ידי ההצלחה שלו בחיים. זו דרך החשיבה הקפיטליסטית: ככל שאדם צובר יותר הון פיננסי, הוא מקבל את הרושם כי הוא נבחר על ידי האל. לכן הוא חייב להמשיך ולהגדיל את הונו, כי השגת ההון מצביעה על כך שהוא בדרך הנכונה לגן העדן.
העיקרון הראשון של הקפיטליזם הוא הזכות לחירות, וממנה נובעת הזכות לקניין ובעלות פרטית, שיתוף פעולה בין הפרטים, שמירה על הקניין באמצעות מערכת משפטית והגבלת כוחה של המדינה בהתערבות כלכלית. אלו מאפשרים לאדם לחלום את גן העדן שלו. ההנחה הסמויה היא שאם אדם יפעל נכון הוא יגיע לשלווה שלו – שהיא מוחשית הרבה יותר מהנירוונה של המודט הבודהיסטי – לרוב יקראו לה "אחוזת ראשונים" או שם דומה. להנחה זו אין שום יסוד במציאות; למעשה, ניידות כלכלית כלפי מעלה היא זניחה עד כמעט בלתי אפשרית.
לסיכום, ניסיתי להציג תזה לרכיב נפשי שמתבסס על מסורות עתיקות – החיפוש אחר גן העדן, רעיון שעובר באנושות כבר אלפי שנים בצורות שונות. רעיון שגורם לאנשים לפעול באופן לא רציונלי כדי להגיע לגן העדן, למרות שההגעה אליו היא לרוב הונאה. לרעיון ה"גן עדן" השפעה עמוקה על הנפש, והסיפור עובר בצורות שונות בכל הדתות ובכל המסורות. אצלנו היהודים, עזבנו את "סיר הבשר" של העבדות במצרים בחיפוש אחר "ארץ זבת חלב ודבש" – כלומר, המניע היה חיפוש מקום שבו המזון ניגר מהאדמה ללא צורך בעבודה כדי להפיק אותו. בפועל מצאנו כאן יבוסים ועמים אחרים, ועד היום דבש לא מלקקים כאן.
הרעיון של ה"גן עדן" הוא כל כך חזק עד שהוא מאפשר לשלוח אנשים למותם בהתאבדות או למחנות עבודה. אנשים יצאו למסעות סביב העולם כדי למצוא את השנגרילה, ואפילו גורמים לעצמם לקחת סיכונים כלכליים לא רציונליים רק עבור הזכות לזכות לחיות בגן עדן בעודם בחיים.
THE KINKS שרים על השנגרילה (שימו לב למילים שמחפשות את השנגרילה בהימנעות מהחיים הכלכלים)
הראיתי איך הרעיון הקפיטליסטי מחובר לרעיון "גן העדן" ומכיל אותו בתוכו. אחת הביקורות הקשות כנגד קפיטליסטים אמיתיים – כאלו שמחזיקים באמצעי הייצור – היא שהקפיטליזם מתאים רק להם, כי סטטיסטית יש רק אלפיון אחד שחי בגן עדן, ותשעים ותשעה האחרים רק מדמיינים את החיים שם.
עקרון אחד מרומז בנושא תפיסה בין המצוי לרצוי: מאחר שאנחנו חושבים שה"רצוי" הוא המקום הנכון להיות בו, ורצוי זה מתבסס על רעיונות עמוקים בנפש שהם חלק מהתרבות שלנו (ואין לנו כמעט יכולת להתנתק מהם), אנחנו דנים את ה"רצוי" בתבניות מאוד בסיסיות של הצלחה חומרית-כלכלית, ואילו ה"מצוי" שלנו הוא מאוד מוגבל או במינוס. דבר זה מייצר קונפליקטים נפשיים פנימיים שגורמים להתנהגות לא רציונלית כמו פשע, הימורים, סמים וכו'.
החיפוש אחר גן העדן הוא תופעה ברורה וקיימת, שעוד בעולם הזה שולחת רבים וטובים לחפש את האושר בדמות השגת הון פיננסי. כמו בבדיחה הישנה: אולי כסף זה לא הכול בחיים, אבל הוא הופך אותם ליותר נוחים. כרגע, הקורלציה העיקרית המוכרת שיש לנו כבני אדם ל"גן עדן" היא הון כלכלי. התחום הזה הוא כל כך מהותי, עד שכיום יש פלח שיווקי המכונה אנשי ה-Make Money – כלומר, אנשים שמחפשים איך לעשות כסף קל ובמהירות.
כמו שפתחתי בקואצ'ר, אני אסיים: כיוון שמרבית הקהל של סדנאות ההתעשרות הם אנשי ה"מייק מאני" שמגיעים לסדנה בת יומיים בציפייה ללמוד איך להרוויח הרבה כסף, הרעיון העיקרי שאותו הם ילמדו הוא רעיון ה"מיגנוט": איך למשוך אליהם כסף באמצעות שינוי החשיבה. אני ארחיב על התחום בעתיד, אבל אני כבר אגלה לכם שלרוב הם לא מקבלים שום ערך אמיתי, ואת הכסף עושים על הגב שלהם – לכן הם פלח שיווקי כל כך נחשק.
שתף מאמר זה:
נכתב על ידי
רן ברכה
כותב/ת באקדמיה
