המדריך הכלכלי (והנפשי) לרכישת רכב בישראל: איך לא לשעבד את הכיס ל"קופסת פח"?

• המאמר נכתב ב אפריל 11, 2015 - אבל הוא עדיין מאוד רלוונטי וחשוב להבין אותו בהקשר הנפשי מנטלי שלנו מעבר לסתם ערימת מספרים. 

בזמן עדכן המאמר, אני חי בחו"ל כבר קרוב ל 6 שנים ולא מחזיק רכב מהסיהב הפשוט שאני ממש לא צריך - יש לי נגישות ל: רכבת תחתית, אוטובוסים ורכבת עילית שנעה ברחבי העיר  -  וכל אלו מרחק הליכה קצר מהבית. אי אחזקת הרכב מאפשרת לי לצאת לטיולים מסביב לעולם לתקופות ארוכות בלי החשש להתחייבות לתחזוקה, רישינות, ביטוחים וכו' על הרכב. 

מאמר זה נכתב לזכרה של המכונית שלי, שלמרות שלא עשיתי דבר כדי לשמור עליה – עד כדי הזנחה פושעת – פסה מן העולם בטרם עת. מטרת המאמר היא לדון בהשפעה הקוגניטיבית של מוצר מתכלה כמו מכונית משפחתית, שאין לה ערך ממשי עבור רוב משקי הבית, אלא מהווה בעיקר הוצאה משמעותית המעיקה על הכיס ומשפיעה בעקיפין על הנפש. דרך כך, ננסה להבין מהו הרכב המשתלם ביותר בישראל.

למה שוק הרכב הישראלי כל כך ייחודי?

נושא שווי הרכב בישראל הטריד אותי תמיד. שוק הרכב בארץ הוא שוק ייחודי בעולם ואין דומה לו, כיוון שמחירי הרכבים ועלויות שווי השימוש אינם ריאליים ואינם משקפים את המצב במדינות אחרות. סיבה נוספת לייחודיות היא העובדה שאין בישראל אלטרנטיבות תחבורתיות, מה שמאלץ כמעט כל אזרח לרכוש רכב כדי להשיג אחוזים בודדים של "זכות לחופש", שמסופקת בדמות ניידות – האפשרות לנוע ממקום למקום בחופשיות יחסית.

הזכות לחופש הייתה אמורה להינתן באמצעות תחבורה ציבורית, אך זו בישראל התחבורה הציבורית קלוקלת, שעות פעילותה מצומצמות, ובחגים ובשבתות היא אינה קיימת כלל. הסיבה לחוסר העניין של המדינה בפתרון הבעיה נעוצה בעובדה שמבנה הכנסות המדינה ממיסים מתבסס באחוזים גבוהים על רכבים פרטיים ושירותים נלווים: מס קנייה, אגרות טסט, מיסוי דלק (כ-70% ממחירו של ליטר בנזין הוא מס), הכנסות מחברות ביטוח, דוחות תנועה וחניה ועוד. תחבורה ציבורית יעילה, לעומת זאת, דורשת השקעות עתק ותכנון מורכב.

תוסיפו לכך שוק הנשלט על ידי מספר מצומצם של יבואנים בבלעדיות, ללא תחרות של ממש (יבוא מקביל לרוב אינו משתלם מספיק), ולובי חזק של חברות ביטוח שנהנות מרווחים אדירים. הן מבטחות רכב שמחירו בארה"ב הוא 12,000$–20,000

nbsp;(כ-50,000–80,000 ש"ח) לפי שווי של 130,000 ש"ח בישראל, כשרוב התיקונים נעשים במוסכי השירות שלהן עם חלפים שהן עצמן מייבאות – בקיצור, רווח טהור. אתם מוזמנים להשוות מחירים באירופה ובארה"ב (אתר Car and Driver הוא מקור מצוין לכך) ותגלו שהפער במחיר הרכב גבוה יותר מפי שניים.

הנתון ש"שובר את הכלים" הוא העובדה שהחזרי המס לעסקים על הוצאות רכב הם אפסיים (0% עד 7%). כלומר, אין לעסק שום אינטרס כלכלי לרכוש רכב מלבד הכרח המציאות. באופנועים אומנם תקבלו החזר מס מלא, אך תשלמו ביטוח חובה יקר ותיחשפו לסיכוי גדול משמעותית להיפגע בכבישים העמוסים.

עד כאן המון סיבות למה לא כדאי לרכוש רכב – כי מדובר בהוצאה אדירה על מוצר נחות ביחס לעולם עם עלויות אחזקה גבוהות. הסיבה היחידה לרכוש רכב נובעת מכך שאין לכם שום אלטרנטיבת תנועה בישראל ותנועה היא כאמור זכות בסיסית ממרכיבי זכויות החופש, ואם אתם גברים ולא רוצים למות לבד, הבעיה אף מחמירה ואתם חייבים לרכוש רכב כדי להצליח לצאת עם נשים.

אז מה הנוסחה המשתלמת ביותר?

מכיוון שבעלים של עסק תמיד מחפש רווחיות, ניסיתי להגיע לנוסחה המשתלמת ביותר לאחזקת רכב. פתרונות אלטרנטיביים כמו אחזקת אופנוע ו-Car2Go נפסלו: הראשון בשל סכנות בריאותיות (שיעור השתתפות גבוה בתאונות דרכים) והשני בשל עלויות מופרזות ביחס לשימוש, שמתאימות רק לתושבי מרכז תל אביב.

אם אתם רוצים רכב מחוסר ברירה, יש לכם שלוש אופציות כלכליות בישראל:

1. רכישת רכב חדש:
   • יתרונות: שלוש שנים ללא טסטים, מרשים את הסביבה, מעט טיפולים במוסך, יעילות דלק אופטימלית.
   • חסרונות: איבוד שווי שוק מוערך של 25%-30% בשנה הראשונה, מחיר ביטוחים וטיפולים יקר, חשוף לגניבות, דורש לרוב מימון (ריביות סביב 15% במצטבר למחיר הרכב), וחשיפה לקנסות מהירות.
2. רכישת רכב משומש (3-4 שנים על הכביש):
   • יתרונות: רכישה ללא הפסד שווי השוק הראשוני, מחיר טוב יותר, נראה כמו חדש, אפשרויות מימון.
   • חסרונות: עבר מכני לא ברור, רכבי ליסינג שלעיתים נשחקים על ידי הנהגים, סוחרי רכב לא אמינים.

1. רכישת רכב מיושן (8 שנים ומעלה):
   • יתרונות: זול לאחזקה, לא מחויב במוסכי שירות יקרים, ביטוח חובה זול, איבוד ערך אפסי, קשה לקבל עליו דוחות מהירות :).
   • חסרונות: טיפולים מרובים, חשש מתקלות גדולות (מנוע/גיר), צריכת דלק גבוהה, איבוד ימי עבודה ואנרגיה בטיפול.

השורה התחתונה שלי: האופציה השנייה היא כנראה האטרקטיבית ביותר – מבחינת עלויות היא אומנם יקרה יותר מהאופציה השלישית, אך הקיזוז של ההתעסקות במוסכים, אובדן ימי עבודה והשמירה על רושם נאות הופכים אותה למשתלמת יחסית. אופציה 3 היא פתרון מצוין למי שאינו יכול להרשות לעצמו רכבים יקרים ולא מעוניין באוטובוסים, עד לגיל רכב של כ-12 שנים.

• אחזקת בסיס (אופציה 2): תנוע סביב 1,300 ש"ח לחודש (800 ש"ח עלות רכישה פלוס ביטוחים וטיפולים). מומלץ להחזיק 3-4 שנים ולמכור.
• אחזקת בסיס (אופציה 3): תנוע סביב 800 ש"ח לחודש. אם חרגתם מעלות של 300 ש"ח בחודש בממוצע לתיקונים – עדיף להחליף רכב.

ההשפעה על הנפש

אי אפשר לנתק את הדיון הזה מהנפש שלנו. מעבר לגיל 25, חוסר בניידות ותלות בתחבורה ציבורית עלולים לערער את הביטחון האישי. מנגד, נטל מימון כבד לרכישת רכב והעיסוק הבלתי פוסק עם בעלי מקצוע במוסכים לא עושים עמנו חסד. ההוצאה הכספית הזו גורמת לנו להתחיל להצדיק את הרכישה ולפתח דיון על ה"שיעבוד הפיננסי" לקופסת הפח כדי להפחית דיסוננס קוגניטיבי. אבל גם אי-רכישה גורמת לעימות תמידי בין הנחיצות ברכב לאי-הצדקה הכלכלית.

ואם חשבתם שהדיון הזה מוזר משינה אפילו כתבו על זה שיר:

אני רוצה אני רוצה מכונית

אני רוצה אני רוצה מכונית

אני רוצה רוצה לקנות מכונית

אני רוצה אפילו יש לי תוכנית

בין השדרה החמישית לשישית

אני דוהר אני בתוך מכונית

מאחורי דולקות מיליון מכוניות

זה סתם חלום זה סתם חלום בלהות