קפיטליזם, חשישיון ושנגרילה: הניסיון לחזור לגן עדן – חלק א'

הרעיון למאמר הבא נולד לאחר ביקור בסדנה של "קואצ'ר" מוכר שמבטיח לרפא את המשתתפים ולהביא אותם להצלחה ממשית בחיים במהירות – וכל זה כמובן תמורת 2,999.99 שקלים. הסוגיה שהפריעה לי והעלתה בי תהיות בתום הסדנה הקצרה, היא העובדה שרבים מהאנשים שבאו להרצאת המבוא, גם נרשמו לסדנת ההמשך המורחבת.

אני פועל בתחום העסקי כבר שנים, ויש עובדה אחת שאני יכול להתחייב עליה – שאין קיצורי דרך (זכויות היוצרים על המשפט שמורות לאחד ממוריי לאמנויות לחימה, י.ש.). אי אפשר להצליח מתוך סדנה קצרה; אין יועץ שיקפיץ את העסק שלכם תוך יומיים. בלי עבודה רבה, הן אישית והן חיצונית (בין אם מדובר באדם פרטי ובין אם בארגון), ללא לימודים והכשרות מקצועיות וללא ליווי מקצועי בתחומים שונים – פשוט לא ניתן להצליח (למעט מקרים שבהם מעורב מזל).

לאחר שבוע של מחשבות ושיחות עם משתתפים אחרים, העליתי את ההנחה הפשוטה שרוב האנשים יודעים את האמת. הם יודעים שהסדנה לא תפתור להם את הבעיות, אבל הם הולכים בגלל התקווה. תקווה להגיע לנחלה שהיא ההצלחה. 

הרעיון הזה הזכיר לי את טכניקות הגיוס שבהן השתמשו בעבר כדי לגייס מתאבדים צעירים לכת החשישיאן: הרעיון שעמד ביסודה של טכניקת הגיוס היה בנייה פיקטיבית של עתיד אוטופי. כלומר, האמונה שקיים עתיד אוטופי מיידי גורמת לאנשים לפעול בצורות לא רציונליות עד כדי פגיעה בעצמם. אני אנסה להראות במגבלות הכתיבה האינטרנטית ששיטה זו ישימה ופועלת גם כיום על כל אחד ואחד מאיתנו בחיי היום-יום.

מעבר לכך, המאמר הולך לרדת לעומקו (עד כמה שאפשר) של אחד הנושאים שמרתקים אותי: נושא ה"תפיסה" (Perception). המונח הפסיכולוגי "תפיסה" מציין את האופן שבו אנחנו מפענחים את העולם. מה קורה כאשר אנחנו "תופסים" משהו? אחרי שקיבלנו את כל הנתונים מתוך כלל החושים שלנו, אנחנו מעבירים את המידע לעיבוד, שולפים את התוצאות ומתחילים להבין אותן. תפיסה היא האופן שבו הבנו את העולם ונתנו משמעות לו ולדברים בתוכו, בהתאם לפילטרים האישיים שלנו שיצרו לנו את המבט הייחודי לנו על העולם.

התפיסה שלנו מורכבת מסך התהליכים שעברנו עד כה ושהשפיעו בצורה זו או אחרת על נפשנו (באופן כללי, לדעתי נושא הנפש הפסיכואנליטית ומשקעיה מוערך במידה רבה מדי, ואני מייחס לו חשיבות נמוכה יחסית בהשפעה על הנפש בפועל בתכנים שלי). היא כוללת את המסורות שלנו, התרבות, החינוך, רעיונות, לאומנות, משפחתיות ועוד. בנוסף לכך, היכולת הסנסורית של כל אדם שונה ומגוונת, מה שגורם לנו לראות את העולם בצבעים שונים מעט. לכך תוסיפו את מבנה הזיכרון האישי ואת הנתונים שהאדם זוכר בפועל, ושבמקרים רבים הקשר בין הזיכרון למציאות רופף עד בלתי קיים.

הסוגיה שאליה אני מתייחס כאן היא רק אחת מתוך כל נושא התפיסה, והיא הקשר בין האופן שבו אנחנו רואים את חיינו בעולם לבין הפער בין המקום שבו אנחנו מצויים בחיינו למקום שבו היינו רוצים להיות. במילים מוכרות יותר: "הקשר בין הרצוי למצוי". זו גם הסיבה שאני דן בחלק מהמאמרים בנושאים שלכאורה אין בינם לבין שיווק שום קשר, כמו "תחילת העולם" או "להיוולד מחדש".

הדיון בדבר אי-שביעות הרצון של האדם מהחיים בכדור הארץ מתחיל כבר בשלבים הראשונים של האנושות. הסיפור התנ"כי מתחיל מהשלב שבו מגורשים אדם וחווה מגן עדן, וביסודו של הסיפור תמיד יש לנו את הכמיהה לחזרה לגן העדן או לפחות לשלב לפני שקוללו אדם וחווה. היא קוללה ב"בעצב תלדי בנים", ואת אדם הוא קילל בעבודה קשה:

"אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב." 

בשנת 1933 יצא לאור ספר שעסק בנושא ודן באספקט עמוק ביותר של הנפש, החיפוש אחר החופש – הגעה לנירוונה, גן עדן, שלמות נפשית, או כפי שהסופר ג'יימס הילטון קרא למקום הזה בספרו "האופק הנעלם": להגיע אל ה"שנגרילה" (לא לרשת בתי המלון, המסעדה או העיר הסינית).

שנגרילה הוא תיאור של מקום בדיוני שאליו אנחנו כמהים להגיע. בספר, המקום המסתורי נמצא בעמק חבוי באזור טיבט בקצה המערבי של הרי קונלון – גן עדן עלי אדמות של שלווה ואושר שמבודד ממבקרים זרים. שנגרילה הוא מקום אוטופי שבו האנשים הם כמעט בני אלמוות וחיים אינספור שנים ביחס לאדם רגיל. הבסיס לסיפור הוא כנראה האגדה על "שמבולה" (Shambhala), ממלכה מהמיתולוגיה הבודהיסטית הטיבטית. (אגב, המקום שכיום אנו קוראים לו קמפ דייוויד, והוקם ככפר נופש לנשיאים אמריקאים, נקרא בשמו הראשון שנגרילה, ותודה לוויקיפדיה).

הכמיהה אל הארץ האוטופית היא, כאמור, רעיון ששזור בהיסטוריה של בני אדם מקדמת דנא. ביהדות יש עיסוק ביציאת מצרים והגעה לארץ המובטחת, כולנו מייחלים לבואו של משיח שיביא לקיבוץ גלויות ועידן חדש, וכל הרעיון של הקמת מדינת ישראל מתבסס על רעיון חזרת היהודים אל המקום ההיסטורי הטבעי שלהם – כלומר שיקוף של רעיון גן העדן שממנו גורש האדם וכולנו שואפים להגיע לשם, בין אם בחיים ובין לאחר המוות. גם מוחמד מבטיח למאמיניו את ההגעה לגן עדן אם ילכו בדרכיו, ואצל הנוצרים יש כמובן את העולם החדש אחרי הארמגדון שבו אלוהים יחזור לחיות עם מאמיניו. לאינדיאנים בצפון אמריקה יש את "שדות הציד הנצחיים", ליוונים את שדות האליסיום, ולאלהלה (Valhalla) של הנורדים. אצל כולם יש מכנה משותף שהשתכלל במהלך השנים: לא רק שניתן לחזור לגן עדן, אלא החזרה מובטחת לטובים ולצדיקים.

לדעתי, רעיון גן העדן הוא התשובה המוחצת לחיפוש אחר משמעות החיים, כי אם רוב בני האדם עוסקים בסבל שלהם והוא אינו נותן להם מנוח בעולם הזה, ואחת הסוגיות שמעסיקה אותנו ואין לה תשובה היא "מה משמעות החיים?", אז אם אין להם משמעות – למה אנחנו צריכים לשאת את הסבל? גן עדן הוא פתרון לוגי מצוין, כי הוא טוען שאין מנוח לסבל בעולם הזה, אבל אם תתאפקו מספיק זמן ותקיימו מספיק מצוות (בכל דת מצוות אחרות), אז תגיעו לנחלה שהיא גן עדן. שנגרילה היא מקום ביניים למי שרוצה למצוא את משמעות החיים בעודו בחיים, ולכן זה רעיון מסקרן כל כך.

רעיון השנגרילה הצית את הדמיון להרפתקנים רבים, שכן הוא הוריד את גן עדן למקום נגיש על פני כדור הארץ; כלומר, ניתוק בין שכר ועונש בעולם הבא ואמונה שאנחנו יכולים להשיג את גן העדן כאן ועכשיו – למי שמספיק נועז לצאת למסעות בהרים שמהם לא רבים חזרו בשנים המוקדמות של המאה הקודמת (ולא בגלל שהם מצאו את שנגרילה, לרוב בגלל שהם עברו לעולם הבא).

סרט תיעודי על החיפוש אחר השנגרילה:

את החיבור המשמעותי הפסיכולוגי בין רעיון הכמיהה לגן עדן (שנגרילה) לבין יצירת התניה פסיכולוגית ממשית ושליטה על בני אדם, עשה חסאן אי-סבאח. הוא טיפח כת של מכונות הרג מתאבדות אשר הטילה את חתתה במאות ה-11 עד ה-13, על ידי כך שהמניע של אנשי הקבוצה להתאבד היה האמונה שהם מגיעים לגן עדן.

חסאן אי-סבאח ייסד בצפון פרס את הכת שלו כחלק ממאבק בשלטון הסלג'וקי ששלט במקום באותה תקופה. אי-סבאח השתלט על מבצר ה"אלאמות", מבצר מבודד בהרי האלבורז. למבצר היו שתי מטרות: האחת, מסתור והגנה מפני השלטון הסלג'וקי, והשנייה – המבצר שימש כמטה ניהול המאבק נגדם. מאחר שהמשאבים לניהול המלחמה של אי-סבאח היו מוגבלים, הוא פיתח שיטה שבאמצעותה הוביל את מאמיניו לציות עיוור ואמונה מוחלטת בו. באמצעותם הוא החל להפעיל מתנקשים אנושיים כחלק ממאבק פוליטי.

השימוש בכלי הנשק האנושיים נחל הצלחה משמעותית, מה שהוביל לפיתוח השיטה ולהרחבת השימוש בה. וכאן מגיע החלק הרלוונטי, שסופר על ידי בנימין מטודלה ואחר כך על ידי מרקו פולו, ולפי ויקיפדיה – מבוסס על המון אגדות שניסו להסביר את הציות העיוור של המאמינים.

הרעיון של אי-סבאח היה פשוט: הוא יצר במבצר שלו גן מהיפים שהיו באותה התקופה. הגנים מתוארים כמדהימים, היין זרם בהם כמו מים (לא כל כך מוסלמי, אבל מה לא עושים בשביל ליצור מתאבדים?), היו נחלים של דבש וחלב, ונשים יפות הנעימו את הזמן בשירה. המקום עוצב ממש כמו תיאור גן העדן בקוראן, וכמו שמוחמד הבטיח למאמיניו.

ילדים וצעירים היו מסוממים על ידי אנשיו של אי-סבאח; הם נלקחו מהאשפתות והובלו לגן שלו. שם המשיכו להיות מסוממים על ידי חשיש (חשיש הוא כנראה מקור השם "חשישיון", וזה גם מקור השם באנגלית לרוצחים – Assassins), ואחרי מספר ימים היו חוזרים לרחוב. תחת השפעת הסמים הם רק זכרו שנחשפו לגן עדן, ובאותו הרגע רצו לחזור לשם. דרך החזרה לאושר המוחלט שבגן עדן הייתה אחת, והיא באמצעות התאבדות. כך היה קל להפעיל את הצעירים ולגרום להם להתאבד, כי מבחינתם הם כבר ביקרו בגן עדן והיו עדים לקיומו ולכך שהוא ממלא את ההבטחה. למעשה, המתאבד היה בטוח שהוא חוזר אל הגן המדהים שכבר ביקר בו במציאות, ובאמצעות עוד חשיש הקלו עליו את היציאה למשימת ההתאבדות על ידי טשטוש בין מציאות לבדיה.

אם אתם מחפשים דוגמה קיצונית נוספת, נמצא אותה בדמות הכרזה הידועה לשמצה ששלחה מיליוני יהודים למחנות הריכוז. "העבודה משחררת" (בגרמנית: Arbeit macht frei) היה שלט הכניסה לאושוויץ, וכך גם במחנות עבודה והשמדה נוספים ברחבי גרמניה. המושג במקורו התחיל כחלק ממוסר העבודה הפרוטסטנטי, ובמקור שימש לתאר "חזרה בתשובה". סימון המחנות במשפט הזה בגרמניה, נוכח החיים הכלכליים הקשים, עזר לשלוח את היהודים למחנות העבודה ללא התנגדות יתרה בשלבים הראשונים.

הרעיון בקמפיין הוא שהגאולה מגיעה עם העבודה, וכך הניעו את האנשים לעבוד גם בלי סיבה (זוכרים את המאמר שעסק בפרקסיס – עשייה רק למטרת עשייה?). הגרמנים עשו בו שימוש מניפולטיבי עבור היהודים, גם מתוך ציניות, ובשלב מאוחר יותר כסימן לבוז לתרבות הלמידה היהודית, וכנראה העיסוק במסחר וכספים ולא בעבודה יצרנית. אבל המשמעות העמוקה של המשפט "העבודה משחררת" היא למעשה החיפוש אחר הגאולה שמביאה את השלווה – משפט שהמסר העמוק שלו הוטמע במשך כמה עשורים על ידי המדינה כדי לנסות לאושש את הכלכלה הגרמנית, בניסיון ליצור סוג של עבודות יזומות.

עד כאן ראינו שלבני אדם יש כמיהה טבועה בנפש לחזור אל גן העדן, אל המקום האוטופי. כמיהה זו היא כנראה תולדה של הקשיים הרבים הנדרשים מבני אדם כדי לשרוד, ולא תמיד הוא מצליח להבין את הסיבה להמשכיות החיים. החשש התמידי ממוות או מפגיעה הרסנית, בין אם גופנית ובין אם כלכלית, מונע מאיתנו במהלך החיים את היכולת להגיע לשלווה קבועה ויציבה. ולכן, אנחנו באופן בלתי מתכוון חייבים לחפש אחרי ה"גן עדן" שלנו.

כמיהה זו לעולם המושלם יכולה לגרום לאדם לאבד את חייו, הן ברצון לחזור לשם כדוגמת התאבדות אנשי החשישיון, אך גם יכולה לגרום למותו מתוך אמונה עיוורת במניע של שולחיו למחנות העבודה, ומשם למחנות ההשמדה בגרמניה הנאצית.

ונסיים בשירה : I've been to paradise, but I've never been to me

I've Never Been To Me (R. Miller / K. Hirsch - Motown Records, Inc)

I've Never Been To Me (R. Miller / K. Hirsch - Motown Records, Inc)

Hey, you know what paradise is?

It's a lie

a fantasy we created about people and places

as we like them to be

but you know what truth is?

it's that little baby you're holding

and it's that man you fought with this morning

the same one you are gonna make love to tonight

that's truth that's love

אתם יודעים מה זה גן עדן?

זה שקר!

פנטזיה שאנחנו יוצרים על אנשים ומקומות כמו שהיינו רוצים שהם יהיו.

אבל אתם יודעים מהיא האמת?

האמת היא לאחוז בתינוק שרק עתה נולד,

זה האיש שאתה נלחם איתו את היום,

עושה אהבה איתו בלילה 

זו האמת זו אהבה.

(להמשך המאמר בחלקים הבאים).